בילדים המופנים למרפאות חוץ בשל תסמינים נשימתיים על-רקע פעילות גופנית לעיתים קרובות נקבעת אבחנה השונה מזו שניתנה ע"י הרופא המטפל, כך עולה מנתונים משוויץ שפורסמו בכתב העת Pediatric Pulmonology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תסמינים נשימתיים על-רקע מאמץ עשויים לנבוע מגורמים שונים וההבחנה אינה תמיד קלה לאור חפיפה בסימנים ותסמינים. בחלק מהילדים ייתכן משלב של מספר בעיות, דוגמת אסתמה והפרעה בתפקודי הנשימה.

כעת הם בחנו את הנתונים אודות 214 ילדים (גיל ממוצע של 12 שנים), אשר הופנו ע"י הרופא המטפל לרופא מומחה בשל תלונות נשימתיות בזמן מאמץ. למעלה  ממחצית מהילדים (59%) הופנו לרופא מומחה עם אבחנה של אסתמה שנקבעה ע"י הרופא המטפל. בנוסף, 12 ילדים (6%) הופנו בשל הפרעות בתפקוד נשימה ו-74 ילדים (35%) הופנו ללא אבחנה רשמית של הרופא המטפל.

לאחר הביקור אצל הרופא המומחה, האבחנה הסופית הנפוצה ביותר הייתה אסתמה (54%). אבחנות סופיות נפוצות אחרות כללו הפרעה בתפקודי הנשימה על-רקע גורם מחוץ לחזה (16%) או בחזה (10%), אסתמה עם הפרעה בתפקוד הנשימה (11%), כושר גופני לקוי (5%) ושיעול כרוני (3%).

בסיכומו של דבר, האבחנה הסופית לאחר ההתייעצות הייתה שונה מהאבחנה המקורית של הרופא המטפל ב-115 מקרים (54%). האבחנה הסופית תאמה לאבחנה הראשונית של הרופא המטפל בעיקר במקרים של אסתמה עם הפרעה בתפקודי נשימה (70%) ובשכיחות הנמוכה ביותר במקרים של הפרעה בתפקודי נשימה שמקורה בבית החזה.

טרם ההפניה למומחה, 65% מהילדים קיבלו טיפול במשאפי סטרואידים או טיפולים אחרים לאסתמה. לאחר ההתייעצות עם רופא מומחה, תרופות אלו ניתנו כמעט אך ורק לילדים עם אסתמה.

Pediatric Pulmonology, online October 20, 2020.

לידיעה במדסקייפ