מחלה אטופית אינה מעלה את הסיכון למחלה חמורה על-רקע נגיף הקורונה (מתוך כנס ה-ACAAI)
מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-ACAAI (American College of Allergy, Asthma & Immunology) עולה כי חולים עם אלרגיה ואסתמה אינם בסיכון מוגבר להתפתחות מחלה חמורה יותר על-רקע נגיף הקורונה, בהשוואה לאלו ללא מחלות אלו.
במסגרת המחקר הרטרוספקטיבי בחנו החוקרים את הנתונים אודות 275 חולים שנמצאו חיוביים לנגיף הקורונה ואושפזו לבית חולים באוהיו בין החודשים מרץ עד מאי. מבין אלו, 91 חולים דיווחו על היסטוריה של מחלה אטופית, כולל אסתמה, אטופיק דרמטיטיס, נזלת אלרגית ואלרגיה למזון – אך רק ב-67 חולים הייתה אבחנה מתועדת.
מחלת ריאות חסימתית כרונית, גורם חשוב העשוי להשפיע על חומרת זיהום בנגיף קורונה, הייתה נפוצה יותר ב-67 החולים עם מחלות אטופיות, בהשוואה ל-208 החולים ללא מחלות אלו (38.8% לעומת 17.3%, בהתאמה). החוקרים מדווחים על מגמה של שיעורי תמותה נמוכים יותר בחולים עם מחלות אטופיות, בהשוואה לאלו ללא מחלות אטופיות, לאחר תקנון למחלת ריאות חסימתית כרונית (p=0.16), אך בסיכומו של דבר, התוצאות היו דומות בשתי הקבוצות.
ממצאי המחקר מעידים כי אסתמה או אלרגיות אינן מציבות חולים בסיכון מוגבר לסיבוכים על-רקע זיהום בנגיף הקורונה.
מתוך כנס ה-ACAAI
טיפול ביולוגי כנגד IL-5 יעיל לאורך זמן בחולים עם אסתמה חמורה (Journal of Allergy and Clinical Immunology in Practice)
למעלה מ-80% מהחולים עם אסתמה חמורה הגיבו לטיפול ביולוגי המכוון כנגד IL-5 במחקר המשך בן שנתיים, אך ב-69% הייתה עדות לחסימה קבועה בזרימת האוויר, תסמיני אסתמה לא-נשלטת וסימנים אחרים למחלה שיירית, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Allergy and Clinical Immunology: In Practice.
מטרת המחקר הייתה לקבוע את שיעורי הימצאות וגורמים המנבאים תגובה לטיפול ארוך-טווח כנגד IL-5, כמו גם להעריך את השכיחות והגורמים החלפה בין תכשירים ממשפחת מעכבי IL-5 ואת טיב ביטויים של מחלה שיירית.
המחקר כלל 114 חולים עם אסתמה חמורה שהחלו טיפול ביולוגי כנגד IL-5, כולל Mepolizumab (נוקלה), Reslizumab (סינקאייר), Benralizumab (פסנרה). החוקרים אספו נתונים אודות מאפייני החולים ומחלות רקע בתחילת המחקר ולאחר שנתיים.
לאחר שנתיים של טיפול ביולוגי כנגד IL-5, ב-14% מהחולים תועדה תגובה טובה לטיפול וללא עדות למחלה שיירית, 69% הדגימו תגובה חלקית לטיפול כאשר נותרו ביטויים של המחלה ו-11% לא הגיבו לטיפול והפסיקו את הטיפול בתוך פחות משנתיים בשל החמרה קלינית במצבם.
תגובה טובה לטיפול הייתה נפוצה יותר בקרב חולים עם משך אסתמה קצר יותר ומדדי FEV1 גבוהים יותר , בחולים עם הופעת אסתמה בבגרות, באלו ללא פוליפים באף ובאלו עם מדד מסת גוף נמוך יותר. החלפת טיפול בין תכשירים ביולוגיים שונים כנגד IL-5 תועדה לעיתים קרובות (41%).
לאחר שנתיים של טיפול, הביטויים הנפוצים ביותר של מחלה שיירית כללו הפרעה בתפקוד ריאתי (59%), מחלת אף וסינוסים לא-מאוזנת (58%) ותסמיני אסתמה לא-נשלטת (48%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי לאחר שנתיים של טיפול ביולוגי כנגד IL-5, תגובה חיובית לטיפול תועדה ב-83% מהחולים עם אסתמה חמורה, כולל תגובה טובה לטיפול וללא עדות לתסמיני אסתמה ב-14% מהמטופלים. במרבית החולים עם תגובה חלקית תועד תפקוד ריאתי לקוי או מחלת אף וסינוסים שאינה מאוזנת, אשר הובילו רופאים להחליף בין תכשירים ביולוגיים.
Journal of Allergy and Clinical Immunology in Practice, online October 15, 2020.
שימוש לפי הצורך במשאף סימביקורט בחולי אסתמה קלים מפחית את הסיכון בטווח הקצר להתלקחות חמורה של אסתמה (The Lancet Respiratory Medicine)
במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet Respiratory Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם אסתמה קלה, טיפול לפי הצורך ב-Budesonide-Formoterol (סימביקורט) מפחית את הסיכון בטווח הקצר להתלקחות חמורה של המחלה, לאחר יום אחד של שימוש מוגבר בטיפול, גם בחולים שלא השתמשו במשאפים לעיתים קרובות.
מחקר SYGMA 1 היה מחקר בן 52 שבועות, כפל-סמיות, אקראי ומבוקר, אשר כלל חולים בגילאי 12 שנים ומעלה עם אסתמה קלה. המשתתפים חולקו באקראי ביחס 1:1:1 לנטילת פלסבו פעמיים ביום עם טיפול לפי צורך ב-Terbutaline, פלסבו פעמיים ביום עם טיפול לפי הצורך ב-Budesonide-Formoterol במינון 200/6 מיקרוגרם, או טיפול ב-Budesonide במינון 200 מק"ג פעמיים ביום עם טיפול לפי צורך ב-Terbutaline. בניתוח פוסט-הוק, החוקרים בחנו את תדירות השימוש במשאפים והסיכון להתלקחות חמורה 21 ימים לאחר השימוש הראשון בלמעלה מ-2, 4, 6, או 8 מנות ב-24 שעות.
במסגרת המחקר חולקו 1,280 חולים לטיפול ב-Terbutaline לפי הצורך, 1,279 חולים טופלו ב-Budesonide-Formoterol לפי הצורך ו-1,290 חולים חולקו לטיפול אחזקה ב-Budesonide.
חציון השימוש בתכשירים להקלה על תסמינים עמד על 0.32 שאיפות ביום בקבוצת הטיפול ב-Terbutaline לפי הצורך, 0.29 בקרב מטופלים ב-Budesonide-Formoterol לפי הצורך ו-0.16 בקרב אלו שקיבלו טיפול אחזקה ב-Budesonide.
בהשוואה לטיפול לפי הצורך ב-Terbutaline, לאחר תקנון למשתנים שונים, יחס הסיכון להתלקחות חמורה במהלך 21 הימים לאחר יום יחיד בו ניתנו למעלה משתי מנות משאפים לפי הצורך עמד על 0.27 (p=0.0008) עם טיפול לפי הצורך במשאף Budesonide-Formoterol ועל 0.39 (p=0.0091) עם טיפול אחזקה ב-Budesonide; לאחר יום יחיד בו ניתנו למעלה מ-4 מנות טיפול לפי הצורך, יחס הסיכון עמד על 0.24 (=0.003) עם טיפול לפי הצורך במשלב Budesonide-Formoterol ועל 0.30 עם טיפול אחזקה ב-Budesonide (p=0.0065). לאחר יום יחיד בו ניתן טיפול לפי הצורך במעל 6 מנות נרשם יחס סיכון של 0.14 (p=0.057) עם טיפול לפי הצורך במשלב Budesonide-Formoterol ועל 0.43 (p=0.12) עם טיפול אחזקה ב-Budesonide).
החוקרים מסכמים וכותבים כי השימוש במשאף נוגד הדלקת עשוי להפחית את הסיכון להתלקחויות חמורות בטווח הקצר בעקבות מינון מוגבר של קורטיקוסטרואידים ו-Formoterol עם הופעת תסמינים. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את הנושא.
The Lancet Respiratory Medicine, October 1, 2020
מחקר חדש: תרופה ביולוגית מחזירה את חושי הריח והטעם לסובלים מפוליפים באף ומנזלת כרונית/ דיווח מאת ד"ר רמית מעוז סגל
במחקר המדעי החדש "24-52 SINUS" שנערך באוניברסיטת פנסלבניה שבארה"ב והתפרסם בכנס האיגוד הארופאי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית EAACI שהתקיים ביוני 2020 (והשנה בשל משבר הקורונה הועבר כוובינר אונליין לכל העולם) דווח על תוצאות מחקר בינלאומי שמדגימות כי הטיפול הביולוגי דופילומאב (דופיקסנט), מחזיר את חושי הריח והטעם לחולים שסובלים מסינוסיטיס כרונית ופוליפים אפיים (NASAL POLYPOSIS ). אובדן חושי הריח והטעם הוא התסמין שהחולים תיארו כקשה ביותר וכפוגע ביותר באיכות חייהם. ד"ר רמית מעוז סגל, רופאה בכירה ביחידה לאימונולוגיה קלינית, אנגיואדמה ואלרגיה, במרכז הרפואי שיבא תל השומר, מרחיבה על ממצאי העבודה המדעית שהוצגה בכנס על ועבודות מדעיות נוספות:
המחקר "SINUS 24 – 52" (פאזה שלישית), בדק יעילות ובטיחות של הטיפול הביולוגי דופילומאב בחולי נאזלפוליפוזיס וסינוסיטיס כרונית שהנם מעל גיל 18, עם מחלה קשה המערבת את שני הנחיריים. החולים טופלו בתרופה בשם דופילומאב במינון של 300 מ"ג אחת לשבועיים באמצעות זריקה תת עורית במשך 24 שבועות תוך מעקב אחר מצבם. בזרוע נוספת של המחקר בן 52 השבועות החולים קבלו טיפול במשך 24 שבועות אחת לשבועיים ולאחר מכן קבלו טיפול אחת לחודש.
במחקר הודגם שהתרופה דופילומאב תרמה לשיפור ולהחזרת חוש הריח ב 62% מהמטופלים תוך זמן קצר מהתחלת הטיפול – תוך 4 שבועות.
בנוסף נמצאו ירידה באטימות הנזאלית (האפית), שיפור בתפקוד האף, שיפור ניכר במדדי איכות חיים, ואף שיפור בשליטה באסטמה באותם חולים שסובלים גם מאסטמה. תוצאות המחקר הדגימו ירידה של 75% בצורך בשימוש בסטרואידים פומיים, וב- 89% בצורך בניתוח.
בפוסט נוסף שפורסם בכנס הודגמה אף ירידה בשכיחות זיהומים בקבוצת המטופלים. תוך כמה שבועות לאחר הפסקת הטיפול (בתום תקופת המחקר) הודגמה חזרה של התסמינים מהם סבלו המטופלים. בזרוע המחקר שבדקה טיפול במשך 52 שבועות לא התרשמו מהבדל משמעותי בין התדירות שבמתן של אחת לשבועיים בהשוואה לאחת לארבעה שבועות. התוצאות מעידות על אפקט מתמשך של התרופה לאורך כל המחקר.
בנימה אישית, מטופלת שלנו משיבא שהשתתפה במחקר התקשרה אלינו לאחר יומיים מהטיפול הראשון בדופילומאב ועדכנה שהיא יכולה להריח לראשונה לאחר 15 שנים שבהן לא הריחה כלל!
מה זה נאזלפוליפוזיס ?
פוליפים נאזאליים (NP) הינם רקמה לא גידולית שגדלה בתוך הנחיריים (על פי רוב בשני הנחיריים) ולהם דרגות חומרה משתנות. חולי NP סובלים מאטימות נזאלית קיצונית ("אף סתום" או "אף חסום"), מנזלת כרונית, מכאבים ומנפיחות באזור הפנים כתוצאה מהדלקת הכרונית במערות הפנים (סינוסיטיס כרונית) ועל רקע זה גם מנחירות, מנשימה דרך הפה ומהסימפטומים שהכי מטרידים את המטופלים (על פי מה שעלה במחקרים), הפגיעה בחוש הריח ובהמשך גם בחוש הטעם מאחר ששני אלו קשורים זה בזה.
מדובר במחלה שכיחה מאוד. למעשה 12% מהאוכלוסייה הכללית סובלים מנזלת ומסינוסיטיס כרונית, כאשר 4% יהיו עם פוליפים נזליים. בנוסף לכך, בחולים עם פוליפים יש שכיחות גבוהה יותר של אסטמה לעומת האוכלוסייה הכללית, ולרוב הם יסבלו מאסטמה קשה יותר לעומת מטופלים ללא NP.
עבודות מדעיות נוספות שהוצגו בכנס תומכות כי הדלקת הכרונית שמופיעה בחולים עם סינוסיטיס כרונית ועם פוליפים באף (CRSWNP) הנה דלקת סוג 2 (TYPE 2 ), והיא קיימת אף בשכיחות די גבוהה גם בחולים עם נזלת כרונית ללא פוליפים. למשל, בעבודה שבדקה 240 חולים ללא פוליפים מצאו שבקרב 50% מהם הודגמה רמה גבוהה מהנורמה של אינטרלוקינים IL4, IL5, IL13 ו-IgE שקשורים קשר הדוק לדלקת סוג 2. מדובר באותו סוג דלקת שמודגם גם בקרב מחלות אטופיות כגון אסטמה. בקרב החולים עם דלקת סוג 2 קיים סיכון של 66% (שני שלישים) להישנות פוליפים נזליים גם אחרי ניתוח לכריתת הפוליפים.
הטיפול בדופילומאב הוכח גם עבור חולי אסטמה ואסטמה של העור שלא מגיבים בצורה מיטבית לטיפולים אחרים. בכל המחלות הללו הטיפול בדופילומאב למעשה "מטרגט" (מלשון TARGET) את ה- type 2 inflammation (דלקת סוג 2).
טיפולים – פעם והיום
לפני עידן הטיפולים הביולוגיים, טיפלנו באמצעות טיפולים מקומיים כגון סטרואידים ושטיפות נזאליות, אנטי־היסטמינים, אנטיביוטיקה, סטרואידים פומיים' על תופעות הלוואי שלהם, וניתוחים. אבל בשל החזרה של הפוליפים לאחר הניתוח המטופלים הללו בהרבה מקרים זקוקים לניתוחים חוזרים על מנת להקל על סבלם המתמשך.
ניתוחים חוזרים מטבע הדברים כרוכים בסיבוכים רבים יותר (הן בשל ניתוח חוזר ברקמה שכבר נותחה בעבר והן מאחר שמניתוח לניתוח לעיתים קרובות יש צורך בגישה רדיקלית יותר) , ובעלות כספית גבוהה הן על המטופל והן על מערכת הבריאות הציבורית.
עד 2/3 מהחולים הלוקים ב-CRSWNP (סינוסיטיס כרונית ונאזאל פוליפוזיס) יפתחו תוך 18 חודשים חזרה של הפוליפים ולפעמים אפילו עם אפקט ריבאונד, כלומר יפתחו מחלה קשה יותר לעומת קודם.
רבים מהחולים הללו נמצאים בלופ שלא נגמר של ניתוחים חוזרים ושל טיפולים ע"י סטרואידים סיסטמיים וסובלים מפגיעה משמעותית מאוד באיכות חייהם, ולכן אנחנו זקוקים לאלטרנטיבה טיפולית שתשבור את מעגל הקסמים של חזרת הפוליפים – השימוש בסטרואידים פומיים – ניתוחים חוזרים.
מחקר ה 24-52 SINUS שהוצג בכנס ואיתו גם עבודות מדעיות נוספות, נוטעים תקווה גדולה לסובלים מסינוסיטיס כרונית עם פוליפים אפיים שעד כה נאלצו להיות חלק מהמעגל הזה ללא פתרון טוב לטווח ארוך למחלתם.
נכון להיום בישראל דופילומאב מאושר לשימוש ונמצא בסל התרופות לטיפול באטופיק דרמטיטיס ובאסתמה קשה. במצב הנוכחי דופילומאב מאושר לטיפול ב-NP ועתיד להיות מוגש לסל הבריאות השנה בהתוויה זו
ברונכיטיס בילדות מלווה בסיכון מוגבר למחלת ריאות בבגרות (מתוך כנס ה-ERS)
בילדים שסבלו מאירוע של ברונכיטיס לפחות פעם אחת לפני גיל 7 שנים תועד סיכון מוגבר למחלת ריאות, דוגמת אסתמה ודלקת ריאות, בשלב מאוחר יותר במהלך חייהם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך כנס מטעם ה-European Respiratory Society.
החוקרים בחנו את הקשר בין ברונכיטיס ילדות ובין בעיות ריאתיות במבוגרים בגיל העמידה בקרב משתתפים במחקר Tasmanian Longitudinal Health Study, אשר כלל למעלה מ-8,500 משתתפים שנולדו בטסמניה בשנת 1961.
כאשר המשתתפים הצטרפו למחקר כילדים הושלמה הערכה של התפקוד הריאתי וההורים מסרו מידע אודות אירועי אסתמה או ברונכיטיס בילדיהם לפני גיל 7 שנים. המשתתפים היו במעקב לאורך תקופה ממוצעת של 46 שנים.
החוקרים סיווגו 3,805 משתתפים לארבע קבוצות על-פי היסטוריה של ברונכיטיס לפני גיל 7 שנים: בכמחצית מהמשתתפים (1,616 משתתפים, 53%) לא הייתה היסטוריה של ברונכיטיס, במעט למעלה מרבע (873 משתתפים, 28%) תועד היסטוריה של ברונכיטיס ללא-הישנות, עם 1-5 אירועים שארכו פחות מחודש, ב-18% מהמשתתפים (18%) תועדה הישנות ברונכיטיס, עם לפחות שישה אירועים שארכו פחות מחודש וביתר המקרים (41 משתתפים, 1.3%) תועדה הישנות ברונכיטיס ממושכת, אשר כללה לפחות 6 אירועים ברונכיטיס שארכו חודש ויותר.
בהשוואה לאלו ללא אירועי ברונכיטיס לפני גיל 7 שנים, באלו עם ברונכיטיס ללא-הישנות תועד סיכון גבוה פי 1.4 לדלקת ריאות, באלו עם הישנות ברונכיטיס נרשם סיכון גבוה כפליים ובאלו עם הישנות ברונכיטיס ממושכת הסיכון לדלקת ריאות היה גבוה פי 3.2, עד לגיל ממוצע של 53 שנים. עוד מדווחים החוקרים על סיכון מוגבר פי 1.3, פי 2.7 ופי 6.4 בסיכון לאסתמה, בהתאמה.
החוקרים מסבירים כי כ-14 מכל 100 משתתפים בקבוצת הייחוס אובחן עם דלקת ריאות עד גיל העמידה, זאת בהשוואה ל-19, 25 ו-35 מכל 100 משתתפים עם ברונכיטיס ללא-הישנות, הישנות ברונכיטיס והישנות ברונכיטיס ממושכת, בהתאמה.
בקבוצת הייחוס, 19 מכל 100 משתתפים אובחנו עם אסתמה עד גיל העמידה, זאת בהשוואה ל-33, 50 ו-70 מכל 100 משתתפים עם ברונכיטיס ללא-הישנות, הישנות ברונכיטיס והישנות ברונכיטיס ממושכת, בהתאמה.
ממצאי המחקר תומכים בעדויות לפיהן ייתכן כי המקור למחלת ריאות בבגרות הוא בילדות וכי ברונכיטיס בילדות עשויה להשפיע לרעה על בריאות הריאות בגיל העמידה.
מתוך כנס ה-ERS
.עדויות חדשות מצביעות על קשר בין אסתמה ונזלת אלרגית ובין COVID-19 בדרגה חמורה (Journal of Allergy and Clinical Immunology)
חולים עם נזלת אלרגית ואסתמה עשויים להיות בסיכון מעט גבוה יותר להדבקה בנגיף הקורונה ולפתח מחלה חמורה יותר, בהשוואה לאלו שאינם סובלים מהמחלות האלרגיות, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology.
החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר Health Insurance Review and Assessment Service מדרום קוריאה, אשר כלל מידע אודות למעלה מ-219,000 מבוגרים שהשלימו בדיקה ל-COVID-19 בין 1 בינואר ועד 15 במאי, כולל 14.9% חולים עם אבחנה של אסתמה, 63.1% חולים עם נזלת אלרגית ו-3.9% חולים עם אטופיק דרמטיטיס.
מבין אלו, 7,340 נמצאו חיוביים לנגיף הקורונה, כולל 725 חולי אסתמה (9.9%), 4,210 חולים עם נזלת אלרגית (57.4%) ו-136 חולים עם אטופיק דרמטיטיס (1.9%).
שיעור בדיקות חיוביות לנגיף הקורונה עמד על 2.3% בקרב אלו עם אסתמה ועל 2.2% באלו ללא אסתמה (יחס סיכויים מתוקן של 1.08, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.17) ועל 3.3% ו-2.8% באלו עם ובלי נזלת אלרגית, בהתאמה (יחס סיכויים מתוקן של 1.18, רווח בר-סמך 95% של 1.11-1.25).
העליה הייתה גדולה יותר באלו עם אסתמה שאינה אלרגית (יחס סיכויים מתוקן של 1.34, רווח בר-סמך 95% של 1.07-1.71), בהשוואה לאלו עם אסתמה אלרגית (יחס סיכויים מתוקן של 1.06, רווח בר-סמך 95% של 0.97-1.17).
מהלך קליני חמור תועד ב-6.9% מהחולים עם אסתמה וב-4.5% מאלו ללא אסתמה (יחס סיכויים מתוקן של 1.62, רווח בר-סמך 95% של 1.01-2.67) וב-4.7% מהחולים עם נזלת אלרגית ו-3.7% מאלו ללא נזלת אלרגית (יחס סיכויים מתוקן של 1.27, רווח בר-סמך 95% של 1.00-1.64).
הסיכוי להתפתחות COVID-19 בדרגה חמורה היה גבוה יותר מפי 4 בחולים עם אסתמה שאינה אלרגית (יחס סיכויים מתוקן של 4.09, רווח בר-סמך 95% של 1.69-10.52), בעוד שהעלייה בסיכון הייתה פחות בולטת באלו עם אסתמה אלרגית (יחס סיכויים מתוקן של 1.40, רווח בר-סמך 95% של 0.83-2.41).
משך האשפוז הממוצע עמד על 22.8 ימים באלו עם נזלת אלרגית ועל 21.8 ימים באלו ללא נזלת אלרגית. חולי אסתמה שהו זמן ארוך יותר באשפוז (24.6 ימים לעומת 22.1 ימים).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם נזלת אלרגית ואסתמה, בעיקר אסתמה שאינה אלרגית, עלולים להיות בסיכון מוגבר להתפתחות COVID-19 בדרגה חמורה, בהשוואה לאלו ללא נזלת אלרגית ואסתמה.
Journal of Allergy and Clinical Immunology, online August 15, 2020
שימוש במשאפי סטרואידים או ביתא-אגוניסטים והסיכון לסוכרת מסוג 1 בילדים (Am J Epidemiol)
מנתונים שפורסמו בכתב העת American Journal of Epidemiology עולה כי בילדים המשתמשים במשאפי סטרואידים או ביתא-אגוניסטים ייתכן סיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים קשרו בין אסתמה ובין סיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 בילדות, אך הסיבה אינה ידועה. כעת הם ביקשו לבחון אם קיים קשר בין נוגדי-היסטמין ובין התפתחות סוכרת מסוג 1 בילדים במסגרת מחקר מקרה-ביקורת ארצי.
החוקרים זיהו את כלל הילדים שנולדו בין תחילת שנת 1995 ועד סוף שנת 2008 בפינלנד ואובחנו עם סוכרת מסוג 1 עד שנת 2010 (3,342 חולים). עוד נבחר מדגם אקראי של 10% מכל שנת לידה אשר שימש כקבוצת ביקורת (80,909 ביקורות). עוד נאספו נתונים אודות ניפוק נוגדי-היסטמינים בין השנים 1995-2009.
מהנתונים עולה כי ניפוק משאפי סטרואידים ומשאפי ביתא-אגוניסטים לווה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1, לאחר תקנון לנוגדי-היסטמינים אחרים, אסתמה, מין ועשור לידה (יחס סיכון של 1.29, רווח בר-סמך 95% של 1.09-1.52 ויחס סיכון של 1.22, רווח בר-סמך 95% של 1.07-1.41, בהתאמה).
ממצאים אלו מציעים כי שימוש במשאפי סטרואידים או ביתא-אגוניסטים מלווה בסיכון מוגבר לאבחנה של סוכרת מסוג 1 בילדים.
Am J Epidemiol. 2020;189(8):779-787
הערכת מאזן סיכון מול תועלת התערבויות לטיפול בהתקף אסתמה בילדים (Cochrane Database of Systematic Reviews)
ישנן התערבויות שונות שנועדו לסייע בטיפול בילדים עם התקף אסתמה, אך מיעוט העדויות בספרות הרפואית מקשה על הערכת המאזן בין התועלת והנזקים האפשריים של הטיפול, כך עולה מסקירה חדשה מטעם Cochrane Collaboration.
אין עדויות רבות התומכות במרבית הטיפולים בהם משתמשים כיום לטיפול בילדים עם התקף אסתמה בהם לא תועדה תגובה לקו טיפול ראשון. מרבית הילדים הפונים בשל התקף אסתמה בדרגה קלה או בינונית מגיבים היטב לקו טיפול ראשון, הכולל מתן חמצן, ביתא אגוניסטים קצרי-טווח בשיאוף וטיפול סיסטמי בסטרואידים. עדיין לא ברור מהו הטיפול הטוב ביותר בילדים אלו.
החוקרים בחנו את היעילות והבטיחות של קו טיפול שני לילדים עם התקף אסתמה בהם התסמינים נותרו לאחר קו טיפול ראשון ע"י סיכום 13 סקירות קודמות, אשר כללו 67 מחקרים להערכת התערבויות שונות.
מהנתונים עולה כי אין עדויות המציעות כי התערבות כלשהי הפחיתה את הסיכון לצורך בטיפול נמרץ. עם זאת, מתן תוך-ורידי של מגנזיום סולפט הפחית משמעותית את הסיכון לאשפוז ומשך השהות בבית החולים.
הסיכון לאשפוז היה קטן יותר גם בעקבות תוספת טיפול בתכשירים אנטי-כולינרגיים או ביתא-אגוניסטים בשיאוף וע"י הוספת תערובת הליום וחמצן בשיאוף.
תוספת מגנזיום סולפאט בשיאוף לטיפול סטנדרטי במרחיבי סמפונות גם הפחית את שיעור האירועים החריגים החמורים במהלך האשפוז.
מתן Aminophylline לווה בסיכון מוגבר להקאות, בהשוואה לפלסבו, ובסיכון מוגבר לבחילות והקאות בהשוואה לטיפול תוך-ורידי בביתא-אגוניסטים, בעוד שתוספת טיפול אנטי-כולינרגי לטיפול בביתא-אגוניסטים קצרי-טווח הפחית את הסיכון לבחילה ורעד.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מספקים מקור להרגעה עבור רופאים רבים, כאשר הטיפולים הניתנים בפועל לחולים אלו הם אכן הטיפולים המתאימים במצבים אלו. בשלב זה רק לא ניתן לקבוע מהו הטיפול הטוב ביותר, מאחר והמחקרים הקיימים לא הצליחו לספק מידע בכדי לענות על שאלה זו.
Cochrane Database of Systematic Reviews, online August 5, 2020